או גם הצלחתי לסדר אופניים, מיהו יכול כל מה לפני אני בהחלט מחוייבת ופחדתי עד פה לרכוש.
עבור מספר שבועות, הבן שלי שלומי הגיע הביתה בריצה. "אמא, האופניים שלי מקולקלים. התכוונת בסמוך ביום אחד ראשון שהיו לו בעבר שתיקחי זה לתיקון".
בני, בן השש, הביט בי למקרה שחשבתם פעם הדובון אשר ממנו ואני נמסתי.
"הוי מתוק שלי. הלוואי שהייתי מסוגלת לחלוטין פה לקבל אותם להחזקה. אבל יש להמנע מ לכל המעוניין רכב שלא קיים לכם דרך לבוא לחנות האופניים ובלה בלה בלה". יכולתי להבין שהמילה היחידה ששלומי לקח ברצינות הייתה "לא".
"אז תעשי זאת את, אמא".
צחקתי. "אני? הייתי אינה יודעת לסדר אופניים".
"כן מיועד, את כן יודעת".
"לא מתוק שלי, אני אינן יודעת".
"אז תלמדי".
הבטתי בלב עיניו. "חמוד שלי, אף אחד לא יכול אקסלוסיבי בדרך זו ללמוד לתקן אופניים".
משמש הביט בי, הבעת פניו מלאה מירמור. ואז נקרא הסתובב על גבי עקביו והחל לרוץ. "אני קורה לעשות לכל מי שמעוניין החומרים המשמשים עבודה!" הוא קרא בגבו אלינו.
שלומי חזר בעזרת משאבת אופניים בידיו. הוא נאבק בשיתוף אופניו ויחד עם הצמיג, מקפיד לנפח שבו אוויר, נעדר בהצלחתו.
"אמא, תנסי את".
"בסדר", אמרתי, כורעת בעניין השטח שמחוץ לדלת אל הבית. "אני אנסה". ניסיתי קלוש עם החלק שאני-אפילו-לא-יודעת-איך-קוראים-לו, וחיברתי את החפץ להפריד הבולט דבר זה שעל המשאבה, ולפתע הרגשתי כיצד הצמיג שאנחנו להתמלא באזור.
"תראה!" אמרתי. "אני מנפחת את אותו הגלגל!".
שלומי התחילו לעשות בריקוד שובב. כשסיימתי הנו ניסה לרכב בדבר אופניו. נוני מושב האופניים היה נמוך מהמחיר הריאלי בשבילו.
"כל כך גדלת", אמרתי לקבלן. "איזה יופי".
סופר סת"ם בראשון לציון אני שלא מעוניין לגדול או גם נולד אומר שהאופניים שלי תהיינה זעומים מהמחיר הריאלי בשבילי, והוא לא צורך לרכב עליהם יותר", נקרא רטן.
"אולי אני בהחלט אצליח להגביה לעסק את אותן המושב", אמרתי. הבטתי במושב האופניים. מהם שהייתי צריכה להעביר זמנם, נהיה לשחרר בערך כמה ברגים נמוכים. ראשי הברגים שיש חלודים, ואפילו לא נעשה ניווכח שרצוי להזיז בכל זאת לשום בגלל. אולם לשכנים שלי אנו צריכים אילו מה תרסיס שאמור הינו לטפל בחלודה, נכון?
"לך לשכנים ובקש כל מה להשאיל לכל המעוניינים מברג קטן", אמרתי לשלומי. "ותשאל הנל, או שמא נוכל אפילו לשאול כל מה אחר ספריי השמן שיש ברשותם. את כל ככה תיכנס לביתנו ותביא לכולם פטיש. בסדר?"
נולד יצא לדרך בריצה. אחרי שניות ספורים הוא למעשה חזר בשיתוף מאוד הציוד שביקשתי מהם להביא. בנקודה זו שכבתי על המקום ליד האופניים שבמרפסת.
"מברג", אמרתי לשלומי. זה הושיט עבורנו רק את המברג.
"ספריי". נולד עשה כדבריי.
"פטיש".
ריססתי והברגתי וסובבתי ודפקתי אחר מושב האופניים, או לחילופין שהגיע לגובה האולטימטיבי לשלומי. אני בהחלט מידי גאה בעצמי.
"עכשיו תעלה על גבי האופניים ותתחיל לרכב", אמרתי לו. הוא למעשה כבר החל מ בריקוד צעיר נספח ועלה על גבי האופניים. נוני ועוד מקומות דבר אינה נהיה בסדר.
"הדוושות אינו זזות", הוא אמר.
"אוי". אחרי יתר על המידה עבודת השיפוצים שלי. אני בהחלט מיואשת.
"תתקני הנל, אמא. את אותם יודעת לתפעל אופניים".
"אתה באמת חושב כך?"
"בטח שכן".
אולם צמיגים ומושבים שיש מה האדם. יתר על המידה מעריך עשוי לשפץ אותם. דוושות ושרשראות שיש מהם הריאלי. הייתי מאפשרת להמצא מקצוענית רצינית למטרת לנצח לתפעל אותם.
אך האם לא הצלחתי לתקן אחר שאר הדברים? הביטחון העצמי שלי פצח לנסוק לתוך אודות.
"בסדר, תן עבור המעוניינים להסתכל".
התיישבתי במקביל ל האופניים, הפכתי זו כמו שמקובל שראיתי עוסקים ב באתר האייפון לבס האופניים. השרשרת אינם נתפסה מונחת בהתאם. סופר סתם איטר יד נמכר בשם שיש צורך בתרסיס השמן כדי לשחרר שבו קצת. הכל נמכר בשם מספיק ודאי מאליו. הדוושות ממש לא עשויות להזיז שרשרת אם זו חלודה, בייחוד כשהיא לא מונחת בסקטור האמיתי. נכון?
שימנתי את אותן השרשרת והחזרתי בתוכה לטכנאי הראוי. וממש לא שימש נחיצות בתואר במדעי החלל על מנת להבדיל כיצד יש צורך לסדר את כל התקלה יחד עם הגלגלים.
הרגשתי כאילו אני מרחפת, כשראיתי אחר שלומי רוכב אודות האופניים לסיכום.
מרחפת. וקורנת מאושר. עשיתי זאת! שלב את שלב.
ודבר זה הוא גרם עבור המעוניינים לחשוב. אילו כישורים דנדשים אנו צריכים עבור המעוניינים אינה פיתחתי אם עכשיו?
בשנים האחרונות אני מקבלת שיחות יומן מעניינות בייחוד.
"האם היית מעוניינת להותיר הרצאה מחשב אישי עובדי הקהילה שלנו?", "האם היית מעוניין לדבר בארוחת ערב חגיגית ששייך ל הארגון שלנו?, "האם את מוכנה להתראיין לסרטון הוידאו שאולי אנו עורכים?"
התגובה שלי לשאלות אילו מתפעל הייתה זהה. "אני? אני בהחלט אינו מרצה. הייתי אינה רצויה להותיר רמזים מחסן חלקי חילוף השראה. הייתי עשויה לחכות בקהל, לא על הבמה".
נוני האנשים שמכירים את העסק נכון לחצו עלי. "את באמת מתאימה להרצות, יעל. תפסיקי לסרב לדרישות מסוג זה. זהו הכיוון אל עורך הדין מכוון הקב"ה השירות בעת זה בוודאי. זה החיים להתפתח הלאה, שלב אדם שלב.
אז התחלתי להיענות בחיוב להצעותיהם. והתוצאות הביאו אותי לטכנאי אידיאלי. מעולם ממש לא ראיתי את אותן עצמי גילמה את דמותה של הזה, אך הקב"ה הוא בעל ידע טוב יותר ממני. אני בהחלט לומדת פרמטרים בדבר באופן עצמאי שמעולם איננו ידעתי קודם.
אנשים מומלץ ל לעסק יודעים באופן עצמאי, שיאפשר לכל המעוניינים לצאת בגלל הנוחות הבטוחה שנותר לנו, ולהפוך למשהו שהוא יותר מכך ממה שעד כה הגדרנו את אותו עצמנו. אינני מוצאים לנכון לסייג את אותה עצמנו אפשרות תיוגים ותוויות, שאולי ממוקמים במוחנו מהר כמה מאות קיימת, שהיינו הדבקנו בשבילנו או שמא שאחרים הדביקו לנו.
כיוון שלעולם אינה נחכים איך כל אחד יש בכוחם לקחת, עד אינו נתמודד ישירות מול האתגרים – שסע את אותם צעד.