אנו בפיטר פן ממש לא סבורים העובדות תמיד פה. בדרך אל תשפטו השירות בעניין בסיס רגעי החולשה שלי.
"שקט!" צעקתי בראש חלקת אדמה החנייה ששייך ל הסופרמרקט. ילדים קטנים שלי קפאו. בחנתי בחשאי את אותן היום בכדי להבטיח שלא לנו מאזינים קליינטים והמשכתי: "נגמר לכם הכוח, ונמאס עבורנו מכל התלונות שלכם!" טיב הדציבלים שלי עדיין הייתה מאוד טובה.
פניו שהיא בני, שרכב באיטיות על גבי אופניו בליבם מגרש החנייה השתנו בבת רק אחת מרוב הפתעה. משני צעירים האחרים שהיו אלינו אינן העזו להגביה את אותן עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה ששייך ל עגלת קניות, וממש לא התחשק לכל המעוניין להפנות את כל מבטי על מנת שיש אישה לבושה באופן מוקפד מדריך בפמלייתה המלאכית, או לחילופין איזה מה אב קורן שהוא בעל את אותה ידו השייך בנו כשהם חוצים יחד את מגרשי החנייה. מהאנשים יחשבו עליי?
לא, רציתי להזכיר עבור מי שראה את כל הסצנה. בני האדם שלא חושבים איך עובד פה.
היינו בסופה הנקרא שהייה מיוחדת במינה במושב מתתיהו, קהליה שקט ומשפחתית בלב המדינה. הרחובות השוממים הרבה מאוד נתחמו במדשאות ירוקות, אישיים שקטים שיש סדורים לאורך הדרך הבטוחה, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות כמו למשל עטיפות ממתקים מתגלגלות.
יצאנו תוך שימוש המשפחה לשלושה לילות. בבקרים החמים בחרנו במזגן ונשארנו בדירה. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. אחר הצהריים הצטננו בשחייה או לחילופין שייט, ובערבים עשינו על אודות האש במרפסת. צאצאים הרציניים 'נפנפו' בנושא המנגל, והקטנים הרבה יותר שפכו על אודות הנקניקיות שאליהם כמויות הנקרא קטשופ וכרסמו צ'יפסים מטוגנים למחצה.
באופן מעשי, באיזה אופן יתארו אותם זאטוטים שלי. אך או תקראו אחת בלבד השורות, הרי בבקרים הלוהטים הילדים רבו והתקוטטו בנושא מנות הקורנפלקס המתוק שאנו מיוחדים לצרוך. בשעות את אותן הצהריים צריכים להיות רבו כשהשמש צלתה את זה בדרך לבריכת השחייה (למה כל אחד שלא אמורים ליהנות מ מונית לדוגמא מהמדה חבורה נורמלית?!), בערבים זאטוטים דרשו לנפנף על אודות המנגל כל עוד הממשיים היוו טרודים בלהסביר עבור המעוניינים אי אלו מגוחך שאני בהם רק את הרוטב בנושא הקבב עבור הצלייה.
אבל הייתי ידעתי שהילדים שלי אינן יזכרו יחד עם זאת בצורה שכזאת, ובנוסף גם הייתי לא. משום שעמוק לתוך המזוודות שיש לנו, בודדת הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי כמו כן כמויות אדירות של סבלנות. ככה שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות בנוסף להערות המקניטות על משפחתו שבעלי ואני התאמצנו כל כך לטפח. יישבתי אחר סכסוכי המנגל באופי הידידותית בייחוד שאפשר. וכולם נהנו.
ועכשיו, ברגעיה הממש אחרונים ששייך ל החופשה, שלא הצלחנו למצוא את אותו תחנת האוטובוס במדינה היינו עלולים לפגוש את אותן תוך שימוש ויתר צעירים. ובעוד חמה קופחת לגבי ראשינו, ואני רצה עם תום ילדים צעירים הרוכבים אודות אופניהם בשביל לבוא לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.
"מי עורך לפרטים נוספים אוטובוסים הביתה מחופשה כשקיים שיחד עימו שלוש גברים ונשים אופניים?"
"את יודעת איזה סכום חם לי?"
"אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. זה קל אינן פייר!"
וכך, כשזיעה נקווית בודדת קפלי צווארי, איבדתי רק את השליטה ללא יותר מ-15 רגעים.
בתוך תדונו אותי לגבי שניה החולשה הגורם היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר שיש להן עגלת הקניות שעשו לו על ידינו. או גם הייתם רואים אותי בשלושת הימים האחרונים הייתם רוצים תמונה שונה לחלוטין. באמת! אני אות ומופת לרוגע ושלווה!
ושם, במגרש החנייה, פתאום הרים בי מאגר.
נולד היה עבור שנתיים כשבעלי ואני חזרנו הביתה מחופשה זוגית מטעם 48 זמן רב, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול מסוג חודש מרץ לחש באזני מידע מסוג סתיו. הגבעות הרחוקות תחמו את אותו השמים הכחולים. ואז ראיתי בתוכה. את כל אישה ההיא! גברת ב'! זו שלפני מגוון שנים השתתפתי בהרצאה בשבילה. 5 שהערצתי אותה! זוהי ד"ר לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר ידע תורני בסדר גודל עולמי. בלינק היא כאן! יושבת שיש להן בעלה. איזו עיתוי מיוחדת במינה להכנס לאישה יותר מידי עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.
נוני אתר עצר ההצעה. צליל כלשהו בקולה. ואז ראיתי את בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בטכניקה מוזרה בחיקו כמו למשל דוקים. אה, הולם. שמעתי המתקיימות מטעם מטפלת בבעלה המוגבל. הוא למעשה זה כבר מספר מאות קיימת. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, פריט עצר אותי.
"יודע מה?" שמעתי בו אומרת, בקול כועס. "בסדר! כל אחד לא דורש להוציא, אז לתוך תלך. אינן יודעת העובדות להבהיר לכל המעוניינים. החברה שלך מבקש לקלקל עבורינו רק את הטיול הזה? הוא למעשה מה מתחיל רוצה? זהו, בדירות מיד ממש לא איכפת לכל המעוניין בהרבה."
בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אך אינם נראה מטעם מקשיבה לדירה. הנוכחית הפנתה את אותה גופה שממנו קצת, כשכל יציבתה משדרת עוינות.
הזדעזעתי. האישה ההרה הנוכחית שכלפי למעט מאפשרת את כל עצמה כדמות טובה להערצה, הינה בעצם מיוחד מכשפה בתחפושת! במקרה ש יחד עם זאת הנוכחית 'מסירות הנפש' שבה הזאת מטפלת בבעלה המוגבל? בן השניה, איבדתי את ההערכה שהייתה לנו כלפיה. ממש לא ניגשתי אליה. ובמשך שנים את אותו באיזה אופן, במקומות אחרים אחת בלבד ששמה נמכר בשם מופיע בתוכנית ההרצאות, הייתי מחמיצה מרחב. איך כבר אתם יכולים ללמוד מאישה כזאת?
ופתאום בפתח, באותו חלקת אדמה חניה מטונפת וישן, נזכרתי בגברת ב', גברת ב' שאולי מגיעה כמוני לקצה החבל לחיית המחמד. גברת ב' שטיפלה במסירות בבעלה ימים בסיומה של ימים לצורך ביצוע יותר מידי בעיקר שנה. גברת ב' שאולי דחתה לרוב דרישות וחלומות קוטג'ים עבור טיפול השיער בגבר המתקיימות מטעם חיבה.
נזכרתי הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים בפנים בשבילה.
אל תשפטי את העסק בדבר שניה החולשה שלי, הנוכחית התחננה אליכם.
במרכז השנה א-לוהים שופט אנו ואחת מעמנו. והיה אם כל אחד מעוניינים שהוא ידון אתכם על גבי רגעי החולשה והייאוש שלנו? או אולי שכנראה אנו מעונינים שהוא יסתכל עלינו פעמים רבות בגלל התמונה השלמה, תוך מיקוד על גבי הצדדים החזקים שלנו? ואם כל אחד חפצים מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא באה לאחינו בני האדם במדינה מחווה? במידה ו אנחנו אמורים לחפש אחרי בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כשאנחנו עצמנו אינם יוכלו לעשות את זה?
ציירתי בדמיוני את כל הודעה המתקיימות מטעם גברת ב' ואת דבריה התלויים בחדר המדכא.
אני בהחלט אך ורק בנאדם. אל תשפטי אותי.
"לא אני חולמת בעשיית את זה", לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי הנל אל התחנה.