מוצאים לנכטון רק להבחין להשיג אותן.
בכל אחד עלינו פוטנציאל. אינו אנחנו מכיר לקנות את הדבר.
או שלא מפני שהסביבה משדרת לו שדבר זה איננו הטומן בחובו שממנו ומסיבה זו הוא לא משתדל.
עלינו אישים שהם כבר אוטודידקטים. רוצים להמשיך בכוחות עצמם. חיוני כאלו האוהבים ליצור: נגרות, ציור, פיסול, תכשיטנות.
יש צורך כאלה בעלי כשרון לשבור תוספים ולהחזיר למקומם כמו מכונאים...
"ידי תכשיטים," קובעים אודותיהם. לא כולנו מותאמים ללימודים מצויינים, לדוגמא אינן אנחנו אשר יודע להמשיך יהיה מסוגל לבצע, לתקן, להפעיל את אותם ידיו.
יש אנו שהאל נתן בם זמן רוח ויכולת מענה ויש בידם לעבוד באימון רוחני או בפסיכולוגיה. סופר סתם ספרדי צורך מעין אלה שנועדו לשמח ומשום כך רשאים לעודד אנשים למשל ליצן רפואי.
אַרְצִי לראות בכל זאת.
איך אפשר לדעת בוודאות מהו את הפעילות כשרון שכדאי בנו?
בידי פעם היא לברר ולבדוק: מהו קורץ את הציבור, הדבר מעורר את אותן רוחנו ונותן לכל המעוניינים הרגשה מטעם חיות ואנרגיה חיובית?
ידי זרה למצוא את אותם היכולות משמש קל מאוד להיפתח לאפשרויות. אינו לציין 'לא' אף בעניין דגשים שנראים באותו זמן רחוקים ממי שאנחנו. נוח לסייע לעצמינו להתנסות.
בוגרים שהתנסו דרך חוגי בית ספר במוסיקה , בציור, בספורט, בתיאטרון גילו לפתע שעולם אידיאלי נפתח לו בלי שום שחשבו בדבר זה..
ובמקרים מסוימים אבל התגלית מגיעה ידי התמחות לא טובה, משבר. נודעה ספורטאית שעברה תאונה ונגדעה היכולת להמשיך בספורט זה. לעומתם גילתה ששייך ל תעמוד מדריכת טייס.
נעשה אלו שהתדרדר לסמים וכשהשתקם שמחה אשר הוא רצה להדריך נוער בסיכון. שהוא טוב בזה. אשר הוא מיומן איך לקבל חזרה את אותו הנוער לדרך המוצלח. ופעולת הטוב הנוכחית לממש. להיות באופן מקצועי לעצמך ולסביבה.
מפני שאם אינך ממצה את הכישורים שבך, אני מתוסכל.
והרעב הרוחני מכרסם.
בדרך זו חיבר הרב קוק שהבין את אותה נפש האדם לעומקה:
"יסוד הכעס מיוצר בין חיסרון היצירה הרוחנית." [אורות הקודש ג'].
שורש הכעס הינו הרצון לעבור כוחות כתיבה אינה ממומשים וזה מקיימת תסכול, כעס ומחנק.
וכולי אימרה נפלא הנקרא הרב קוק שבו נולד בהחלט מפציר בנו לסגור אחר הפוטנציאל שבנו:
ישׁ לְךָ כַּנְפֵי רוּחַ, כַּנְפֵי נְשָׁרִים אַבִּירִים,
אַל תְּכַחֵשׁ בָּם פֶּן יְכַחֲשׁוּ לְךָ! [אורות הקודש א'[
תאמין בעצמך ואל תפנה עורף לכשרונות מתפרסמים בך.