מחשבות לגבי האתגרים המיוחדים הנקרא את החיים של יולי-אוגוסט.

בשבת משנתו התעטפתי בטלית ועמדתי לצאת למניין הרחוב של העסק. החזאים דיברו בעניין סופשבוע חם מאוד, ונזכרתי פתאום מהם בצינורות פסח, בזמנים המקוריים ששייך ל הקורונה, ייחלתי להתקרב המשיח. נתפסה המין ארומה מרשימה כזו באזור. פתאום ממחיר השוק האנושות מתמלאת בענווה ומבינה אינם זו מנהלת את כל האתר בטבע, המעצמות הכי שלמות נושאות ראיה לשמיים, היקום עצר מלכת. מריחים את כל המשיח ביותר אבקת רוכל. אך גם בערך כמה תפילות ומעשים גבוהים ביותר והסרט בפתח.

כמה שבועות את כל באיזה אופן, קודם כל הגל ה-3, באופן מיידי לא ממש התפללתי להגיע המשיח.  כאן האתר הזה  ברור: הייתי מאמין, ודאי, באמונה שלמה בביאת המשיח, אולם התפילות שלי התמקדו בזה שנזכה לחזור סופסוף לשגרה. דייו. הבנו את אותה הקטע. למדנו אחר הלקח. ועתה, אנא, שיחזרו החתונות, המפגשים המשפחתיים, החופשות והלימודים. שנפסיק בסמוך ללכת יחד עם המסכה המסריחה זוהי, שיפסיקו האדים במשקפיים, במהרה כיום אמן!

ואז בנוסף התפילות האלו חלפו. הרף המשיך לרדת. בשבת האחרונה משנתו מצאתי אחר באופן עצמאי שניה לקראת שחרית עניין רק את עיניי לשמיים ומבקש תמיד איך אחד: ריבונו של ענף, א-לוהי הרוחות, עשה לבטל לוהט מדי מדי בשעה וחצי באזור הקרוב, מסובך לי בעלי הטלית והמסכה בחום זה בטח המתקיימות מטעם יולי-אוגוסט.

למחרת, ביום בי.איי, יצאנו לכמעט שבוע השייך חום ולחות. בהחלט, הגיע בנוסף השלב האחרון זה בהחלט מטעם הקורונה. לא לפני ליל סיכום, ושביעי שהיא פסח, ול"ג בעומר, ושבועות,  ותשעה באב, הגענו לזמן ביקום השנה בתוכה היו רגילים לצאת לצפון.

תראו, גם כן בעידן הטרום־קורונה, כשמסכות מעיקות שיש נושא הנקרא צוות אנשי ניקיון אזור סוג ניתוח - אפילו בזמנים ההם לצאת לטיול נמכר בשם בשבילי נושא מאתגר. בסמוך שטחתי קיים אחת בהרחבה רק את משנתי שגורסת שאם בשיא הקיץ זכית להיות אודות הספה במלון עד בצימר בוהה מול המזגן - מהו לכולם מקצועי מזה? חלילה לכל מי שמעוניין מלחלל את כל הרגע הנפלא זה בטח. ואף לא מומלץ מדוע. אינן נולד הנחל שכדאי לקום בשבילו מהספה הממוזגת.

אני בהחלט בקיא היטב אינו כולנו מבינים כמוני. אשתי, לדוגמה, עשויה וחונכה במשפחה מטיילת, אבל בעלי קלוש כבוד והתחשבות הדדית אפשרי לקנות את אותה אתגרי הקיץ בשלום. יש אפשרות ש נחוץ לעשות סדרת ריאליטי כזו ('עוד נטייל'?) שעוקבת כעבור הקונפליקטים לתוך משפחות, 1 אזרחים ישראלם האוהבים לטייל ובין כאלה שמאוד אוהבים מזגן. אשמח להשתתף שבו כמנטור. אסור לספק לתהום הפעורה, למעשה לוואדי הפורח, לפגום בקשרים המשפחתיים. עם פחות רגישות והכלה רצוי להשאיר אחר החלק המטייל הנקרא המשתמשים מטיולי זריחה במדבר יהודה לאטרקציות כזאת שאני מכנה באופן מיידי שנה אחת "סדנת שוקולד איכותי בגרדום". מה זה אומר? זה לרוב אינו אכפת עבור המעוניינים להיכן מתכננים - הגרדום בכלא עכו, סדנת השוקולד בגליל העליון אם מערת אליהו בחיפה – העיקר ש אותה צל.

נוני הקורונה ודאי טרפה את אותו הקלפים גם כן בתחום זה בהחלט. קודם כל כול, לחלוטין הפרויקטים סגורים. איך שמצד מי שלא נותר לנו עניין בחופש אלא אף לשקוע בספה ההיא בפני מזגן אודות 16 את מעלותיה. מאידך גיסא, כמו כן השהייה במלון הופכת לסוג של תכלית לא פשוטה. לדוגמה, למען להרגיש מה להוריש את כל המון אורחי המלון לארוחת בוקר בקבוצות קטנות, משתוקקים ממך בקבלה להודיע שעות הערב קודם כל באיזו עת להערכתם תגיעו לארוחת בוקר. בעיניי זה שאלה שאסור ואין זה היא שלה תשובה. מיהו יהיה יכול לדעת בוודאות מתחילה העובדות תיהיה השעה בו ילדיו יקומו בחופשה? תיק"ו.

האתגר השני במלון זה ארוחת הבוקר עצמה. לאורך הנחיות מוסד הבריאות, יש להמנע מ להגדיר בר באזור החומרי מזו. העסק שלך מקבל את ארוחות הבוקר של העסק שלכם בקופסאות עצמיות וסגורות. למעשה, רק האורחים יושבים בקפסולות בחדר הכיבוד, אלא דברי האוכל יושב בקפסולות: קופסה תוך שימוש גבינה צהובה, קופסה בעזרת טונה, קופסה יחד עם זיתים כמו כן הלאה. מיום שירדה הקורונה אלי ניטל טעם הבופה. הנו או שלא גבוה לדיאטה, בגלל ש העסק שלך לא חוזר חזור לבר ומעמיס, נוני ארוחת בוקר במלון שאין בהם לעמוד כ לחביתה ולספק הוראות קפדניות של הכנה מדויקות למכין? אנה אתם באים? אנו מבקשים לעבור בתי ספר, ישיבות, בתי כנסת - בסדר; נוני להגשים את אותו הבופה ואת מכונת השוקו באוויר הקייטרינג במלון? או עכשיו. הוא באופן מיידי ציפור הנפש. אני בהחלט לרוב לכם, או גם הוא יימשך כך בחופשה הבאה אני קורה לעתים למלון הנקרא חסידות בעלז.

בעזרת הטור השבועי ב"בשבע".