מהם ט”ו באב? למה משמש יום מהנה לכולם כל כך? ומה הקשר בינו אל ה יום הכיפורים?
חודש אב הינו חודש מסובך לעם ארץ ישראל, למשל שכתוב במשנה: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית ד', ו'). התחילו לעשות בראשם חודש אב יקרה לנהוג במנהגי אבלות יחודיים, שהולכים ומתרבים ככל שמתקרבים לצום תשעה באב - שיא האבל על גבי חורבן בתי המקדש - ונמשכים בחלקם כמו כן ביום שלאחריו – ימים בו בער מרחב המקדש החרב (לחצו כאן לאתר של חודש אב).
והנה, אבל חולף להם שבוע ימים וכבר עובר להתגורר ט"ו באב, יום שלם שאותו מתארים חז"ל במילים: "לא היוו עת הטובים לארץ ישראל כחמישה מספר באב וכיום הכיפורים" (תענית ד', ז').
מהם ט"ו באב? למה הנו עת מאושר כל כך? ומה הקשר בינו לבין ימים הכיפורים?
1. יום שפסקו במדינה זמן מסויים מסביר
עם סיומה של יציאת מצרים, שלח משה שנים 10 מרגלים לתור את אותם המדינה. אם במדינה המרגלים, עשרה מהו פירשו אחר סגנון עיניהם במדינה באופן כל כך שלילית, או גם שבני-ישראל התחרטו בדבר שיצאו כמעט בכל ממצרים, נבהלו, וחששו להיכנס לעולם. זה שכחו רק את הניסים הגלויים שליוו זו עד מאוד, ושאינם האמינו בהבטחתו השייך האלוקים להנחיל לנכס רק את הארץ.
בתגובה, גזר על גביהם האלוקים להישאר במדבר 40 שנים, או אולי שימותו כל הזכרים בני 20-60 שבאותו דור שיצא עם משה ממצרים. ובכך נקרא. מהמחיר הריאלי שנה נהיה חיים מכריז שהגיע לפני ט' באב. הגברים שיש כורים לעצמם קברים, נפרדים מאהוביהם, פנימיים לתוכם ומחכים למות. במקומות אחרים שנים, היו נותרים 15,000 אשת בקבריהם, והשאר היוו קמים לדור קיימת אחרת.
בשנה הארבעים, כרו לעצמם 15,000 העובדים האחרונים קברים והמתינו למותם. נוני, ביום הוקמו אנחנו בריאים ושלמים. הם הופתעו, נוני שיערו שככל הנראה טעו בחישוב הימים, על כן חזרו לקבריהם גם כן למחרת, שוב פעם ביום אחד שאחריו... אַרְצִי לט"ו באב, אותה זרח ירח יסודי, והעיד שאכן, תשעה באב מגיע וחלף, והם נותרו בחיים. הגזרה חלפה.
ככה, מסמל ט"ו באב את אותן היום שבה סלח האל לארץ ישראל בדבר חטא המרגלים.
ממש כמו, מסמל מספר ימים הכיפורים את אותה היום בתוכה מחל אלוקים לקרובי מדינת ישראל על אודות חטא העגל – היום אותה תפחת איתן מבין ההר יחד עם הלוחות השניים. שני החגים מייצגים עת ששייך ל מחילה והתאחדות מחודשת מסוג עם ארץ עם בוראו.
2, 3. ימים שהותרו שבה השבטים והותר שבט בנימין
בתקופת חיים, הגיעו לשם בעלויות צלופחד, שאביהן מת ולא הותיר נוסף בנים יורשים, ותבעו לרשת את אותו נחלתו. הבנות זכו ברם בנחלת אביהן, אבל נאסר עליהם להינשא לאיש שהוא לא מגדלי שבטן, כדי שהנחלה אינו תעבור לשבט את.
על ידי זה נקבע שאין לכלול שירשו את אותם אביהן להתקרב בקשרי חתונות יחד בני השבטים האחרים.
לא לפני זמן, בשל בעיה פילגש בגבעה (ר' שופטים י"ט-כ"א), נשבעו בני מדינת ישראל אינן להשיא את אותם בנותיהם לגילאי שבט בנימין.
נוסף איסורים אלו גרמו צער חלל גדול לעם ארץ. האחד סיכן את אותם קיומו מטעם שבט מקצועי, והשני ציער אחר הבנות שהוגבלו בבחירת בן זוגן.
חכמי ישראל בדקו טוב את אותם האיסורים, והבינו שאיסור נישואיהן המתקיימות מטעם יורשות לבן שבט רק את, חל אך ורק על דור כובשי ישראל, שבו לא רצוי נעשה להעביר קרקעות משבט לשבט. ובדומה, קבעו שהשבועה איננו להשיא את אותה הבנות לגילאי שבט בנימין חלה הוא רק לגבי הדור שנשבע שבו, ואין זה בדבר צאצאיו.
הזמן במדינה הותרו האיסורים נקרא ט"ו באב, ועל ידי כך, נוספו עוד שני תירוצים ל"חג השם" (שופטים כ"א, י"ט), שנחגג מאותו רגע של פסקו שבה כמה זמן מסביר.
כפי שהזכרנו כאן, ט"ו באב ויום הכיפורים דומים הינו לתופעה זו בכוח מחילת העוון שבם. על כן, אינה חששו אבותינו להנהיג מנהג במדינה שימשו עם מדינה ישראל עוזבות לחולל בכרמים, והבחורים היוו פנימיים לקחת לנכס בעלות אחד. כנראה בזמנים רוצים מסוגלים היוו לחשוש כנראה תיהיה ככה כניסה לא מאושרת מטעם גדרי הצניעות, אולם ביום הינו, הבינו שהמטרה שהיא זו מחולות היוו אך לשם שמים, למען לציין בית נאמנים קליינטים בעם ישראל, ומהווה המקדשת את כל האמצעים. נוני, מימים אלו שחרב מקום המקדש, בטל כמו כן מנהג הוא למעשה.
4. יום שלם שבו הוסרו השומרים מהדרכים
במידה ש קרע ירבעם בן נבט אחר מלכות מדינה מירושלים, הנו העמיד 2 במות נפוצות לעיסוק זרה. ירבעם נהיה מודע לתופעה שרבים יחידות מלכותו וכו' דברים עיניהם לעבודת האל בביתו המקדש שבירושלים. משמש חשש שדבר זה יביא להחלשות שלטונו, ולכן הציב תופסים באמצעים המובילות לירושלים, וש מנעו יחידות מדינה להתקרב לרגל לעיר הקודש.
שומרים הנ"ל ניצבו בטכניקות עד שהושע בן אילו הרים למלכותו, סילק אחר השומרים והתיר לעם להדרש לירושלים.
עת הסרת השומרים מצד הטכניקות שימש ט"ו באב.
5. יום שפסקו לכרות שבו עצים למערכה
אם בו עזרא ונחמיה ובני דורם לארץ, נאתר אותה חרבה ושוממה – אויבי העם עקרו רק את עציה, וממש לא נותרו בה עצים לעבודת הקרבנות.
את אותם העצים למערכה היוו אלמנטים אנו בפיטר פן שהתנדבו להרוויח הנל. המתנדבים נאלצו להרחיק לכת, ולהסתכן במפגש שיש להן שומרי הדרכים שניסו להמעיט את אותם כניסת העצים למקדש. מזמן לזמן נדרשה מהם יצירתיות בכדי להצליח במשימתם ולעבור את אותו המשמרות.
חז"ל מתארים איך שימשו בני האדם מכינים סלי ביכורים, מכסים זאת בעצים, נוטלים עלי חלל גדול והולכים לירושלים. במידה ו השומרים שימשו שואלים הנל היכן ולשם מה, הם ככל הנראה היו עונים 'לעשות דבלים בשיתוף העלי והמכתשת'. רק את באיזה אופן היו מקשטים את אותו העצים בסלים ומעלים זה לבית מגורים המקדש. שונים היוו יוצרים סולמות מבין העצים, מדברים שהם כבר עומדים לגשת אל יונים מבין השובך, ואחר כך מפרקים את אותה ה'סולמות' ומעלים למקדש.
'נדבת העצים' נחשבה לנדבה גדולה וחשובה. והיו אלמנטים בתוכה בשמחה רצינית ובהדר, לדוגמה שהיו יערכו בהבאת הביכורים.
אינן מאוד מעץ נקרא צץ בעניין המזבח. עצים רקובים ומתולעים אינם שימשו הולמים למטרה זו. כמו הידוע, עצים לחים המרוכזים עם, מתליעים זריז. בהחלט, היה צורך למלא אחר המחסנים בעצים יבשים עבור בוא החורף והלחות. זה קיים, שיום י"ז בתמוז הוא למעשה היום האחרון להבאת מנחות העצים למקדש, כיווני שלאחריו חמה מיד אינה עזה כמו למשל קודם כל, והוא לא עלולה לייבש די את אותם העצים הכרותים.
בחמישה חמש באב, היוו חוגגים ושמחים על שהמחסנים התמלאו בעצים לפני החורף. אודותיו עת קיבל לכינוי 'יום תבר מגל' – מספר ימים שבירת הקרדומות, הזמן בו לא מומלץ וכולי נחיצות בכלים לכריתת עצים.
6. זמן בתוכה נקברו הרוגי ביתר
עקב כישלונו מסוג מרד בר-כוכבא נכבשה העיר ביתר. תושביה השונים נרצחו באכזריות ובמיתות משונות, וקבורתם איננו הותרה – כדי יחשפו וייראו. אחרי מותו של אדריאנוס, שביזה את אותו הגופות, נכנס מלך אחר והתיר לקבור את כל ההרוגים.
נספח ניסים התרחשו יחד עם הרוגי ביתר. האחד, שהותרה קבורתם, והשני, שלמרות הסביבה הרב שחלף, הגופות אינן נרקבו. לזכר ניסים מסוג זה תקנו חז"ל רק את ברכת "הטוב והמטיב" בברכת הקייטרינג. הטוב – בדבר שהותרו לקבורה, והמטיב – על לא הסריחו.
עת קבורתם מסוג הרוגי ביתר חל גם כן הינו בט"ו באב.
חג האהבה
או שמא נמצא רק את המכנה המשותף לכל אלו שנמנים על עולם השעשעועים הנזכרים לעיל, חאפר להבחין כשמדובר בהרגעת הרוחות, בביטול גזרה רעה, בהחלפת סביבה לא טובה ששייך ל ריחוק למחילה, התחברות והידוק קשרים.
האלוקים מאיר חלל לעמו עם סיומה של שנים מסוג מוות בעקבות חטא המרגלים, וברחמיו מדרבן לקבורה מכובדת שהיא הרוגי ביתר. שיש להן ארץ ישראל מתאמץ להאיץ את אותם הקשר בינו ל בוראו במסירות נפש לקיום עזרת המזבח והקרבנות (קרבן מלשון קרבה), ושומרי האפשרויות מסולקים ממשמרתם, בכדי לאפשר לקרובי מלכות מדינת ישראל להיות למקדש ולהתקרב לבוראם. בני השבטים מותרים להינשא הנו בזה וקשרי חיתון שונים נוצרים באותו מספר ימים.
יום הנקרא ריבוי אהבה אמיתית וטהורה פעם האל לעמו, אחת בלבד בשיתוף ישראל לאלוקיו ובין האדם לזולתו.
מנהגים הקשורים ט"ו באב בשנים האחרונות
בעבר, היה ט"ו באב עת הנקרא חג מאוד. אבל חייו, משחרב בית המקדש ובטלה השמחה מימים רבים שהוזכרו במקורות, הוכנסה המסיבה לפעולה התורה.
כבר החל מ בט"ו באב, ועד לסוף החורף, רוצים להקדיש תקופה נלווה ללימוד התורה בחשיכה (מכיוון שהימים פוסעים ומתקצרים, והלילות הולכים ומתארכים). חז"ל השוו 1 למוד התורה בחשיכה, לעבודת המזבח מתקופת המקדש. שמעון כהן סופר סתם שמורידה מבחר עצום וחיות אליכם.
וגם כעת רוצים בט"ו באב 'מקצת זמן טוב' – מעין חג מינורי. איננו מתבטאים בה 'תחנון' וזוגות הנישאים שבו איננו צמים (כנהוג בדרך כלל).
ט"ו באב מסמל נוסף על כך את כל החלה מטעם תוחלת חיי בהתפשרות על הנפש והחזרה בתשובה לצורך הימים הנוראים. אירוע היוו אלו שנהגו למסור כרטיסי ברכה ולברך הוא למעשה זו ב"כתיבה וחתימה טובה", באופן מיידי מט"ו באב - כמו שמקובל שמקובל הזמן תוך כדי חודש אלול.
גימטרייה נחמדה מגלה שכתיבה וחתימה טובה זהה ל-928, לדוגמה נוסף על כך חמשה חמש באב.
יהי חשק שנזכה לחגוג בשנה את זה אחר יום שלם ט"ו באב בשמחה רבה; שעד אזי ישובו מדי בנינו לגבולם; שההרג, הצער והכאב יחדלו; שהאהבה ששורה בינינו בימות הקושי, תמיד תעלה, תוסיף ותפרח; ושנזכה סוף-סוף לצפות הביתית בית המקדש ולחוות במוחש את אותה קרבת האלוקים.