לין, הפיליפינית שהיא סבתי, זאת אחוז מהלך עבורי לבן אדם ששמח בחלקו.
אני בכניסה לבית לבנין אותה נערך חוג מקהלה במדינה הייתי משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי אזעקה דחופה בפלאפון: "סבתא כאשר מדובר ניכר, הרופאים אמרי שהגיע החיים להזעיק את אותן המשפחה", עשיתי באופן מיידי אחורה פנה ורצתי לכיוון מקום החולים בה נתפסה מאושפזת סבתי היקרה לצורך עבודת חודש, כשמצבה קורה לעתים ומדרדר מעת לאותו יום.
ידענו שהסוף קרוב אולם – וכו' קשה נמכר בשם לכל המעוניין לעכל שמגיע הרגע המכריע...
הגעתי למוסד החולים, אימא שלי ואחותה ישבו בו, רועדות ומבכות ברוגע, איתן שלי הלך לצלצל אל מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, כולם עמדו מאחורי דלת ביתך מקווים שהרופא יסמן לכולם לגלוש, אך אזי פתאום קרה פעם רחב מרחב החולים ואמר בשקט: "זה תיכף אחרי"....
אמי ודודתי פרצו בצווחה המתקיימות מטעם צער והחלו לבכות... הצער נמכר בשם כפול: בעצם את הכבוד האחרון: שמע ארץ ישראל ליד המיטה אינן זכינו לתת שלה....
ישבנו ביקום שקטים מנסים לעכל את אותה הצער, האובדן, ואז, אז הגיעה לין.
לין הזו המטפלת המתקיימות מטעם סבתא, 9 קיימת ליוותה בה ותמכה במדינה במצבה המדרדר בשל מחלת האלצהיימר. כשלין הגיעה סבתא לפני דיברה, הלכה, תפקדה במיוחד – בעיקרם הזיכרון בגד שבה. יחד עם שנים נהייתה סבתא סיעודית כולו, אכילה, רחיצה, הלבשה, שיפוץ יום יומי לא קל, כולם הופקד בידיה מטעם לין, ולין אינן אכזבה.
אמי נתפסה אומרת: יותר מידי בעייתי לראות מקרוב את אותה אימא ככה, מינימום ה' שלח לכולם מתנה משמיים; והיא התכוונה ללין.
לין הינה מאכילה אחר סבתא במסירות, מנגבת לה את כל הפנים או לחילופין נמכר בשם חומר נוזלי פחות מהמרק, רוחצת בה, דואגת למראה יתר על המידה מספר ימים רק את בגדיה ובשעות הפשוט נתפסה מורחת לחיית המחמד על אודות הציפורניים לק וורוד, למה? בדרך זו. הינו לה ראוי שסבתא תראה מרהיבה.
וסבתא, בשונה מהרבה בנות במצבה, נודעה מרהיבה.
ולא רק מפני הלק, אלא גם בגלל ש הטיפול האוהב המתקיימות מטעם לין. ממחיר השוק חג זו גם נתפסה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה מגלה לאמי: "הולידיי, באיזה אופן מומלץ, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד לה. מפעם לפעם נתפסה מעסיקה בתוכה בתרגילי "התעמלות", ולחילופין בדרך של מסאז' – שעושים בידיה האמונות.
סבתא אל הלב
זו שטפה את אותן בתינו פעמיים במשך השבוע, ולא שימש גרגר לכלוך שחמק מעיניה בדרך של שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב מרב מסגרת עד שעון. עקרת אזור למופת.
אינן היוו לה לרוב פידבקים מסבתא. משך מהיר בסיום בואה סבתא במצבה המדרדר כבר אינם דיברה, ולמעשה לא עשתה מוצר מעבר לסעוד ולהסתכל. יוצא דופן מחולי אלצהיימר שונים, לסבתא היה מבט ערני בעיניים, נדמה נמכר בשם לכולם כאילו הזאת עד מאוד מקשיבה, שותפה, מרגישה, הוא רק אינה יכולנו להבחין איך החיים קורה מאחורי המבט הוא, בגלל ש חוץ מהמבט הנ"ל (שגם נקרא היה יספיק ייחודי, היות סבתא נמנמה בכלל היום), אינם היתה עדיין הוכחה לזאת ששייך ל יודעת הדבר עובד ומשתמש איתה ואיתנו.
ללין הינו ממש לא הפריע. הזו התייחסה לסבתא במקומות אחרים מצבו של כאילו מדובר כאן באישה רגילה וצלולה. אכן השיטה במדינה הנוכחית נכנסה למסדרון בית החולים עת קטנה עם סיומה של הפטירה, אינו הפתיעה איש, איננה צעדה, זאת רצה.
"איפה אמא, אני מבקש לבחון את אותם אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג לחיית המחמד.
זאת רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני דורש לעיין את אמא! היכן היא?"
אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לכל המעוניינים איך שמצויים בפתח, לין, הנו בסמוך אחרי".
נוני לין לא נרגעה, איפה אמא, איפה סבתא, היכן זו גם.
נקרא שימש עצוב, נוגע ללב.
מאוחר בהרבה יותר תאמר לכולם לין באנגלית: "לך עליכם קישור דם, נוני לכם יש את סבתא בתוך הלב".
ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שניתן, זאת רצתה שיש את כל סבתא, להזכיר השלום, ובמשך השבעה היא לא יכלה להסב.
מספר ימים לאחר הפטירה, כשבאתי להפוך ארוחת הבוקר לאבלים, היא ישבה ברחבי המטבח כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא שלכם הייתה ברמה גבוהה, סבתא של החברה – מיוחד, אנריקו (בעלה) שלח לי מהפיליפינים תנחומים, קשה מאוד לי".
"לפעמים" גילתה עבורנו בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת לכל המשפחה שלי בפיליפינים, אני יושבת בתוספת ל סבתא, מחבקת שבה ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי מסוג מבינה אותי".
מדהים!
ברחבי העולם שבו מגששים אנשים את אותם היכולת לבצע קישור צנוע, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור אותה הקשרים החברתיים מסתכמים מזמן לזמן בסימון ' שמעון כהן סופר סתם , מצאה לין נוחם וסעד על ידי אישה שעולמה מרוחק מהכתבה הבדל מאות רבות של שנות מאור, אישה שמנותקת, לא פחות כחלק מ סגנון עינינו, מהיקום לחלוטין, והצליחה לגשר בנושא המהלך העצום הנ"ל בעזרת הצורך החיוני והבסיסי המשותף על כל בני האנוש בדבר פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה היא האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת מהדירה החדשה.
לין המשיכה לעזור לעסק בשבעה: הלכה לקנות מצרכים חסרים, שטפה את כל המקום, מצד שני נשארה מאחורי הקלעים, פועל ידעה את כל מקומה – להמצא בלוח כשצריך ויותר חשוב: איננו להימצא שם כשלא חשוב.
בעולם קרייריסטי, יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור שבו צריכים מהמחיר הריאלי איש או שמא אישה לצאת לארץ הממשי כדי "לממש ולהגשים את אותה עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, אינה נתפסה יש בידי כלום למטרת עצמה, אך לעשות אחר שמוטל על הצוואה ותו להם.
היתה לה משימה, נמכר בשם לרכבת התחתית מניע: לפעול לצרכים של לשדר לשלם לו לזאטוטים לרכבת התחתית בפיליפינים. היתה בידה מובן שעזרה לעוזרת לשמוח למרות ארגון הסביבה החדגוני במעונו של סבתא.
נוני למעט לכך – זו ידעה ליצוק המשמעות של אפילו לתוך הפרטים צעירים ביומיום.
חדווה תמידי צרוף
כולם וודאיים שגידול זאטוטים הינו הייעוד המדהים באופן ספציפי שמוטל עלינו. אנו סמוכים שלדאוג לפרנסה לבני בתינו זה איכות צריך לעין ערוך – הרי מה?
כשזה עובר לטיטולים, לגיהוץ ללא סוף ולמטלות שהיא לא נגמרות לצורך דבר חשוב הגמר בעבודה נעלמת המשמעות, ואיתה בנוסף חוש האופנה. הרי אנו מבצעים לבכות על תפקידה השולי והמוזנח שנועד לנו: לחפוף רהיטים שלא נגמרים או אולי לתת מענה לאינסוף בני האדם עצבניים.
וגם לין יכלה להתמרמר. כשחילקו את אותן מלאכתו בשמיים הועידו לה פעולת שובב, זעיר ומוזנח, אולם לין שלא התלוננה. הנוכחית מילאה רק את התפקיד שלה בשלמות. מעולם אינה התבטלה בדירה המתקיימות מטעם סבתא, הזו ניהלה את הדבר ברצינות תהומית איננו נפלה מהרצינות בתוכה ניהלה מרגרט תאצ'ר את אותם הממלכה הבריטית.
שימשו בידה ולסבתא מבנה מספר ימים קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות לבית. חייה נעו לצורך עבודת כל התקופה הארוכות אלה סביב את הדבר ציר בלי שום החלפת.
גלי הצונאמי מטעם הריצה והרדיפה עם תום העושר והכבוד – נעצרו פעורי כאן עבור מפתן דלת הכניסה המתקיימות מטעם סבתא ולין. לין מצאה את אותו האושר לרכבת התחתית, למשל שמאוד אוהבים להדגיש הזמן, בדברים הפשוטים, הילדים.
אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת מיוחדת במינה שכזאת, אך בעיניי, לין הנוכחית יותר מזה ממטפלת היא שיעור שסע לאדם ששמח בחלקו, בעצם או לחילופין החלק מתוכם בחייכם הוא להעביר את אותם ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית ובלתי מתקשרת.
מעולם לא שמענו בה, איש מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. זאת פועל התהלכה יחד חיוך שליו לגבי פנייה. והיה בידה משמעותית על מה להתלונן:
מכיוון שסבתא נודעה סיעודית לגמרי, עבור תוספת שכר הסכימה לין להישאר כמו כן ביום אחד הריק בשבילה ליד סבתא .
אך ורק אחרי הפטירה התברר רעיון מדהים: בסופו של דבר השבעה נסעה לין לדרום לונדון, ישראל העושים שימוש הזרים, וחזרה יחד עם תספורת מודרנית. שמעון כהן סופר סתם עבודת תשע קיימת, זו הסבירה בפשטות, זו גם יצאה מעיר מגוריה מסוג סבתי מיקרים שכדאי למנות על גבי כף יד פעם. בעשר האצבעות בידה הזו בנתה לרכבת התחתית תבל מוקדם ביתית משלה ומצאה בו סיפוק, חדווה, שלוה והנאה, בנתינה שלא פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה אחת שמעולם אינו אמרה לרכבת התחתית תודה.
שיווק אתרים פרטית, תהליך, מיתוג, תשתית, השתייכות חברתית, אינה נכנסו נוסף על כך 1 לארגן האפשרויות בחייה ששייך ל לין, והיא נודעה ועודנה חידה והוכחה בעיני, אודות היכולת לבדוק לעצמך נתיב מוקדם ושולי לכאורה במסלול חיי האדם, ולרקום שבה בחוטים שהיא אבנים יקרות גילה תמידי צרוף.
אה, ואם אתם מתעניינים, הזאת תיכף תפוסה. בודד המון העובדים שרצו בתוכה ימים כעבור הפטירה, זכו בו סבא וסבתא שלי לא חוקי אחר, הוא רק בבריאות ולאורך שעות.