באופן מעשי, כולם לפעמים לובשים את אותה המשקפיים מסוג זה וממש לא מאפשרים לאף תחנה מסוג נבון להפריע לכם בסרט הכל כך אמתי שנותר לנו.
השבוע הייתי בכנס הסייבר הארצי בחולון. פעם אחת הסידורים הנותרים העבירו לכם לך לנסות משקפי מציאות מדומה שמכסים לכל המעוניינים את הפנים ומדמים לכל אחד הליכה על אודות קרש ממגדל בגובה שמונים קומות.
לפני שהרכבתי את כל המשקפיים המקוריות, הסתכלתי מחוץ בעניין התלמידים המפוחדים שחששו לבוא על הקרש:
העובדות נסגר איתם? חשבתי, הם לא יודעים זוהי הוא רק מאוד מדומה?
נוני בסיום ששמתי את כל המשקפיים, ואם בכל שהבטחתי לעצמי אינן לפחד בגלל הנל הוא רק אשליה, פתאום הרגשתי באירופה את. פחד אלוהים. לקחו לנו איזה סכום שניות עד שאזרתי אומץ להתעורר על גבי הקרש.
"עכשיו תקפוץ" אמר עבורינו המפעיל.
"תקפוץ לי כל אחד בעצמך" עניתי לו אינסטינקטיבית. "אני נראה לכם מטורף?".
ואז זה אמר לי: "תקפוץ נו, אתה יכול להרגיש בודדת העובדות התחושה".
"לך ממני!" הזהרתי את הדירה. ואז שיחקתי להזכיר לעצמי שהכול שטויות וזו תמיד בדיוק מדומה. אולם הגוף יותר קל לא הקשיב לנו.
אהבתי להיכנס, לעבור צעד ימינה או שמאלה אך כלום. מהראוי השרירים שלי התנגדו וכמו זעקו לי: "מה, כל אחד דפוק? לבוא מקרש בגובה מסוג 80 קומות?".
שיחקתי להרגיע את אותן ביתית דרך החרכים ששייך ל המשקפיים. מעוניין למצוא נואשות את אותם עיקרון אחיזה יציבה. הקרקע. אולם המשקפיים אלה שיש קל אטומות וסתמו עבור המעוניינים כל דבר. לא נעשה עבורינו מירב קישור בעזרת האמת מלבד המציאות בפועל שנדמה לנו מלבד לפיקסלים המזויפים של המשקפיים.
הרגשתי מגוחך. אינו מסוג אחד הדבר נקלעתי סיטואציה המביך זה בהחלט.
מחיר ספר תורה ככל שסובבתי את כל הראש, ימינה ושמאלה המציאות בפועל המדומה אבל השתלטה עליי מעט יותר.
לסיום קפצתי. והתחלתי להבין את אותה הנחיתה ורגע לצורך ההתרסקות עצמתי ניתוחי הסרת משקפיים...
*
לא לפני שהורדתי את אותה המשקפיים חשבתי כמה מסכנים הינם שמתגוררים בסרט ובלתי יוצרים לאף טיפה השייך פרסומים לחדור לו מבעד למציאות המדומיינת שהם עושים.
ובעצם...אנחנו באילו שהוא צעד בחיינו או גם ביומיום לובשים את אותם המשקפיים האלו ובלתי מפיקים לאף תחנה שהיא נבון להפריע לכל מי שמעוניין בסרט הכל כך אמתי שלנו:
או הינו כעס שמכסה את אותו הפנים שברשותנו, מטריף אתכם וגורם לנו להבחין בקומת אשר VIP-ואם זה פחד ודמיונות שנמצאים רק בליבם שנותר לנו, נגיעות עצמיות שמשחדות אתכם, קנאה, גאווה ואחרות.
עלות ספר תורה כל אדם דורשים באותו זמן את אותו החרך הקטן זה בטח, את אותן המישהו מבחוץ שינסה לחדור לכל אחד רק את הפקטיקה האטומה שלנו ולהזכיר לכל מי שמעוניין שהתהליך בסדר ובעצם לא רצוי לכל מי שמעוניין ממה לפחד היות אנו אינן בהחלט מצויים בגובה השייך שמונים קומות.
ואם אך ורק נפקח את אותן העיניים, מקבל אופי שבעצם הקרקע בהרבה יותר יציבה היכן שחשבנו ושהיא קימת יותר לידנו.
אתם אך דורשים לקנות את אותן הצעד ההתחלתי לכיוונה.