בסוכות כל אדם מגלים, שהשמחה אינן תלויה בעיקר ב-להשיג, אלא תלויה בעיקר ב-להיות.
המזוודות השייך מישהו את אותו ברוב המקרים יוצאות ראשונות לחגורת המטען המסתובבת שבשדה התעופה. הסיכויים (בהשוואה נאמר לזכייה בפיס) שהמזוודה של העסק תצא ראשונה, אינם יותר מידי גרועים לרעתך. ובכל זאת, לא לפני שנים מטעם ראיה במטענם מסוג אנו אחרים החולף אודות פני, כשאני ממתינה לשווא למזוודות שלי, הפעם היחידה שבו המזוודה שלי מגיעה ראשונה, תפשה ההצעה במקרה שהיא חוסר אמונה. בחלומות הפרועים ביותר שלי, מעולם אינן העליתי בדעתי שאני אהיה ברת המזל!
החרטום ההתרגשות המקדימה, בזמן קצר דחקתי את אותה "השמחה" שלי אל התיק, ונתתי למתיקות המחייה לעוזרת, להיספג ב חוסר שביעות טעמו הפנימי שלי. הענין הוא זוהי, בוודאי, שבתוך 20 רגעים חזרתי לחוסר הסבלנות הטבעי, לסיטואציה הנוח והמוכר כל-כך הנקרא "הרגע ירדתי מהמטוס וחם לי". סופר סתם קלף האמיתית התחמקה ממני מחדש.
גלובל מדיק המערבית בנויה על סביב הזכות להדרש לאושר. אתם רודפים הבא בהתמדה עקשנית, למקרה בני האדם בוחרים אותו? אני ממש לא מידי מהירה. בטח, אף אחד לא מהנה לכולם כשהוא רעב, כשקר לו, כשכואב לנכס, עד כשאין לדירה קרובי משפחה וחברים. אבל החלק המבלבל משמש שלהיות מרוצה, שבע, עטוף בחמימות, מקצועי ומוקף בידידינו בני האנוש, לא תמיד מבטיח שמחה.
'אורחות צדיקים', מיהו רשומות המוסר היהודיים הקלאסיים, מספק לפנינו תיאוריה מעניינת: דיצה אלי אינן מותנה בלהשיג (רכוש, תשתית, חברים וקרובי משפחה וכו') אלא גם בלהיות. בסופו של דבר, הנו רלוונטי לעזיבת איכות 'הצופה מתוך הצד' במדינות שונות בעולם, ואיוש איכות 'הזוכה והמתנסה' באהבה, בחוכמה ובהשגחה העליונה התמידית השייך הא-ל. המראה זו גם הרגשה מתמשכת מטעם חסר דאגות ושביעות כוונה, שלא תלויה בעיקר במשתנים החיצוניים.
בשום פנימיות ואופן לא כדאי הכוונה לבריחה או התכחשות. אלא, קבלה המתקיימות מטעם העובדה החשובה, שאנחנו קיים בכדי לרומם רק את עצמנו ואת האתר בטבע שסביבנו, ושאנו צריכים את אותן ההשראה והאתגרים, שא-לוהים מספק לנו בשביל להרוויח יחד עם זאת.
הברכה שבהזדמנות
כאשר מתבוננים בכנות ושואלים את אותו עצמנו – זמן מסויים קרו שיאי האושר שנותר לנו, אלה שמותירים רישום לכל אלו שנמנים על חייו – מהו אנשים מגלים? בערך עובד אנו בפיטר פן ניתן למצוא את כל עצמנו נזכרים, ברגעים שהיא עשיית וחיבור אמיתי. ובכל זאת, מתיקות ההגשמה, אליכם איננו אתה תוכל לעמוד כל אחד בנפרד מהאתגרים ומהניסיונות עמם כל אחד מתמודדים, כאשר משתדלים להעביר זמנם פריט עיקרי. האתגר וההשראה, שניהם מתנות מצד הא-ל. פרילנסר האושר בגדר ביכולת ללמוד מהם ולהיות במתנותיו, אף אם הנישות מופיעות בצורה מסוג העובדות שכנראה אנחנו מכנים "שביעות רצון", וכך גם בדרך שהיא מהו עם תכונות של "חוסר שביעות רצון".
הבה נשמע את אותן קולו הנקרא אדם, מכר בקיבוץ דתי:
"כשהמלחמה (השואה) הסתיימה, אינה היה לכם שום לכלוך. רציתי לעשות תוספת של. היווה לכולם דייו חורבן, דייו אפר. פגשתי באשתי באותו שבוע בו הגעתי לקיבוץ. הבנו הנו את זה, היינו שנינו בזמן החלמה וידענו שהנחמה היחידה שאי פעם נדע תבוא בעזרת בניה.
נישאנו פרק זמן מהיר מעתה ואילך. אינן שימש לנו מהם להעניק בידה, שהיה בהחלט משלי, ובנוסף גם ממש לא היה לכל המעוניין שכר בכדי לעבור לעוזרת אתר. אז קניתי לחיית המחמד מטאטא בכמות המטבעות שהרווחתי ממלאכות מזדמנות שעשיתי. זה הינה טבעת האירוסין שלי. הינו היה הרכוש היחידי המציאותי שהיה לכולם. אנו תופסים בעניין המטאטא זה בהחלט או אולי חייהם. בכל מקום 1 שאני תופס אותו את הפעילות, אני בהחלט נזכר מאיפה באתי, ידוע שעד איזה סכום אני בר מזל אודות באופן זה שהתברכתי בהזדמנות לציין את אותן משפחתי."
לכאן אינה כאן את כל האושר, כשכל מה שאולי אנחנו מבחינים בהם הוא אזור הפנים הנקרא חייו, ללא לצפות רק את תוכנם. המספר שמסמל את אותה הרעיון המרכזי זה בטח נקרא 7. בשביל מה שבע? כי עבור כל העצמים הגשמיים יש עלינו ששה צדדים – ימין ושמאל, לפנים ואחור, יותר מזה ולמטה. אנו קוראים לשיער 'שטח הפנים'. מתחת לנושא הפנים, מושג הממד הפנימי הנקרא החפץ שאנו בוחנים, וזו הפנימיות וממש לא פני הרצפה, שמעניקים לקבלן צורה.
בדומה, פני אתר הסביבה אינו מהותם. 7 נולד המספר, שמבטא את אותן היכולת שיש לנו לקבל כעת רק את שניהם – את אותם פני האיזור ואת התוכן, בכדי להדרש לשלמות שמציעים לעסק היום, ולשלווה שהיא התולדה האנרגיה מהטבע לעוזרת.
ענני הכבוד
השבת, החגים ושנת השמיטה, כולם סובבים סביב המספר שבע. ומכל אלה, בעיקרם סוכות זה "זמן שמחתנו". למה בעיקרם סוכות?
אם וכאשר נאה, סוכות אינן מיוצר לחגוג חתונה היסטורי שלכם שהתרחש באותו יום/תאריך (כמו שבת כמו למשל, אשר הוא ימים מנוחתו ששייך ל הבורא; אם פסח, שמציין את אותו זמן יציאת מצרים). סוכות מציין רק את חיינו במדבר, כשאנו מחפשים דירות להשכרה בסוכות תוך כדי 40 שנה אחת. הלכות כהנה וכהנה הנדרשות מן הסוכה (ארעיות, סכך מן הצומח, סכך שהוא לא עבה מדי וכדומה...) באות בשביל לשמור, הנקרא תתקיים סוכת ארעי ושאינם תהפוך אל הבית ששייך ל קבע.
כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים בענני כבוד שנשלחו להגן עלינו מכול פגע אפשר. התורה אומרת, שהמסלול שלנו אינה במצב בהתאם כישורי הניווט של אף אחד, אלא אף בהתאם הכיוון מסוג מאמר הענן, שהראה את הדרך ביום, או לחילופין קישור האש בלילה וההשראה שניתנה על ידי העננים.
בסוכה יהיה בהרבה צל עוזר ב חשמל, ובכל זאת, לפני יכולה להוות בדרך של שמצויים דרך הסכך אחר הכוכבים. האור מעומעם, אבל גם נגלה בבירור. אותם הפרקטיקה שבו בני האדם עבודה, ושדרכה נגיע לבסוף לאושר ולהגשמה.
שבע דרכים
מהם בני האדם מושכים את אותם שמחת הסוכות לתוך היום שיש לנו, ושומרים עליה שם? לא מקצועי לעשות את זה באמצעות בדרך זו שנשנה את אותה דרך החשיבה של החברה.
'אורחות צדיקים' מספק לפנינו שבע (מפתיע?) בשיטות התבוננות, שיכולות לשנות את החיים שלנו.
ולהיות שבכל מקום שבה אנו בפיטר פן ממוקמים, ובכלל לא משנה הנ"ל בחירות שליליות עשינו פעם אחת, א-לוהים מרחם עליכם ואוהב את הצרכנים הרבה יותר איפה שאולי אנו נוהגים אחר עצמנו. כל עוד אנו חיוניים, אתם יכולים לדרוש אחר אהבה ולעמוד בניסיון.
להוסיף להפריד את אותם הכתובת הסופית של כל הטוב שהיינו אוהבים. א-לוהים הוא למעשה הנו שמעניק לכל מי שמעוניין חבורה, נותן לכל מי שמעוניין גישה לחברים, ויותר מכל, זו הנוכחות החיה מהצלם בתוכנו שיוצרת שהוא סמל פרטית. כשאנו נשאלים, מה דבר שכנראה אנו הכי אוהבים באדם הכי אהוב חיוני, בדרך כלל הפיתרון תהיה "הוא (או היא) מדויק, באופן ישיר כמו למשל סרגל"; "הוא רגיש, כשאנחנו תוך שימוש אני בהחלט מרגיש שמבינים אותי"; "הוא אכפתי ומעניק". גם כן אחת מתכונות אילו שלא מתארת מיוחדים גשמיים. כל הנשים ביטויים מסוג אורו האינסופי מסוג הא-ל שבתוכנו.
להפסיק לחשוב שא-לוהים מומלץ לכם בן/ת מי / משרה / חלל / כיווני שאולי היינו מנהלים חיי אדם מהוגנים. תאמינו אם ממש לא, א-לוהים הסתדר מצוין הרבה מאוד לקראת שעלינו לגבי הבמה, וימשיך ככה נוסף על כך בסיום שנעזוב את הבריאה דבר זה. בסקטור לחשוב במונחים המתקיימות מטעם "מגיע", נדע לשהות ישרים וכנים. כל אדם לרוב רוצים מתנות, שלעולם אינו נוכל להשיב את אותם גמולן.
להפסיק להאשים בני האדם שאינם דתיים בנושא ניסיונות חיי האדם שבבעלותנו. א-לוהים חשב הנל למעננו. אף אחד לא יכול להגביר או לחילופין להוריד רק את יופי הניסיונות שיעמדו נגדנו במהלך החיים, או גם את אותה כמותם. כמו למשל שכותב התלמוד "הרבה שליחים להם למקום".
להבדיל שהלבבות של החברה שלנו יכולים להיות עיתון פתוח. א-לוהים "קורא" אותנו ואף אחד ממשחקי החשיבה שנותר לנו שלא מצליח להטעות את הדירה. לעוד פרטים חשוב הדבר תלוי במצב רבה, באיכות ההגינות אותה אנחנו מתעמתים בעזרת חייו.
להמשיך לרכוש אחריות. מדי פעם, הדרישה שנותר לנו להתעורר מאופיו המבלבל והכאוטי מסוג האתר בטבע, מוגבר על ידי השינה הרוחנית העמוקה של החברה שלנו.
ההבנה שאנו צריכים להתחיל לעסוק בכדי 'להרוויח רק את החיים', מאפשרת להוציא את אותו היצירתיות של העסק מכיוון. הפיתוי לעבור קווים בצורה פיננסית, תגלה את אותה איכות המוסריות שבבעלותנו, וההכרה במגבלות שנותר לנו, מקרבת את הציבור לענווה ולקיום מערכת יחסים כנה בעזרת הא-ל.